_edited.png)
מה זה מיינדפולנס ?
רובנו מכירים את החוויה של לשבת בשיחה עם חברה, להקשיב לה, להסתכל לה בעיניים ואפילו להנהן – ופתאום לגלות שאין לנו מושג על מה היא מדברת.
אולי אנחנו כבר עסוקים במה שמחכה לנו אחר כך, מוטרדים ממשהו אחר, או שפשוט קשה לנו להקשיב – כי מה שנאמר משעמם אותנו, מעצבן אותנו, או שאנחנו בכלל לא מסכימים ורק רוצים שהשיחה כבר תיגמר.
אם הכוונה שלנו היא באמת להיות עם החברה שלנו בשיחה, משהו כאן היה חסר. לא רק הריכוז והפוקוס, אלא גם הפתיחות, ההתעניינות, הסבלנות והאכפתיות.
מה שהיה שם אולי היה דאגה, עייפות, חוסר סבלנות או עצבנות. ומה שלא היה שם באותו רגע – היה מיינדפולנס.
שורשיו של מיינדפולנס, או קשיבות בעברית, הם במסורת הבודהיסטית (סאטי בשפת הפאלי).
קשיבות, היא היכולת להפנות את תשומת הלב באופן מכוון למה שקורה ברגע הזה, מרגע לרגע, ולפגוש את החוויה כפי שהיא – בלי שיפוטיות, בפתיחות, בסקרנות, בסבלנות ובאכפתיות.
החוויה שלנו נוצרת מתוך מכלול החושים. במיוחד בהקשר של מיינדפולנס, חשוב לציין שגם התודעה (mind) – היכולת לחשוב ולהרגיש – נחשבת לאחד החושים. מחשבות ורגשות הם חלק משמעותי מהחוויה שלנו.
האוטומט שלנו
באופן טבעי אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב. כשיש קושי, כשמשהו לא זורם או לא נעים לנו, אנחנו נוטים לפרש את זה כסימן שמשהו לא בסדר – במצב, בחוויה או בנו.
מאחורי התחושה הזאת נמצאת לא פעם ציפייה לאיך הדברים אמורים להיות. וכשהם לא כך, אנחנו מתוסכלים, ולפעמים אפילו חווים את זה ככישלון – כאילו חסר משהו שאמור להיות שם.
התגובה האוטומטית שלנו היא לעיתים קרובות התנגדות. אנחנו לא רוצים את החוויה הזאת ומנסים להתרחק ממנה, ובמקביל רצים אחרי מה שנראה לנו שצריך לקרות או להשתנות כדי להשלים את מה שחסר.
המרוץ הזה לא רק מעייף ומתסכל, אלא גם גורם לנו לפספס את מה שבאמת קורה עכשיו.
לעצור ולשים לב
היכולת להיות קשובים מאפשרת לנו לעצור לרגע ולשנות כיוון.
במקום להתרחק באופן אוטומטי ממה שלא נעים לנו או לנסות מיד לשנות אותו, נוכל להפנות את תשומת הלב אל החוויה ולשאול: מה קורה עכשיו, באמת?
כך נפתחת האפשרות לראות את המציאות כפי שהיא, להכיר במה שמתרחש ולשהות איתו — לפני שאנחנו ממהרים לפתור, לתקן או לשנות. דווקא העצירה הזו יוצרת מרחב לבחירה ומאפשרת לנו לפעול מתוך במודעות, ולא מתוך הרגל.
חזרה וחיבור לגוף
בחיי היומיום אנחנו נמצאים הרבה פעמים בראש – במחשבות, בתכנונים, בציפיות ובאיך שהדברים צריכים להיות.
בתוך כל זה אנחנו עלולים לאבד את הקשר עם הגוף וכמעט לא לשים לב למה שאנחנו מרגישים בו.
כל חוויה שלנו מתבטאת בגוף. הוא קולט, משקף ומבטא את מה שאנחנו חווים – בתחושות, במתח או ברכות, בהתכווצות או בהתרחבות, ולעיתים גם בניתוק או בחוסר תחושה.
החזרה אל הגוף מחברת אותנו מחדש אל החוויה ואל מה שנוכח בנו ברגע הזה, לפני שאנחנו מפרשים ומנסים להבין.
מיינדפולנס בפועל - התרגול
מיינדפולנס היא יכולת אנושית טבעית, אבל לא תמיד קל לנו להיות בקשיבות. את האיכות הזאת של תשומת הלב אפשר לטפח ולפתח דרך תרגול.
אנחנו לומדים לכוון את תשומת הלב למה שמתרחש ברגע הזה.
בתרגול
כשאנחנו חווים את מה שקורה כגוש אחד, כמו גל גדול שמגיע בבת אחת, החוויה יכולה להרגיש מציפה ופשוט יותר מדי. בתרגול אנחנו לומדים לעצור, להתקרב ולהכיל את החוויה, ובאופן עדין ומכוון להפנות את תשומת הלב למה שמרכיב אותה – לתחושות בגוף, לנשימה, לצלילים, למחשבות ולרגשות.
תרגול פורמאלי של מיינדפולנס, או מדיטציה, יכול להתקיים בישיבה, בשכיבה, בעמידה או בהליכה.
לחבר את הלב- הגישה
קשיבות אינה רק הפניית תשומת הלב למה שנוכח, אלא גם האופן שבו אנחנו פוגשים אותו. לצד תשומת הלב אנחנו מטפחים איכויות של פתיחות, סקרנות, סבלנות ואכפתיות ("איכויות הלב").
איכויות אלה מאפשרות לנו לראות ולחוש את החוויה כפי שהיא, בלי לשפוט, להשוות או לנסות מיד לשנות אותה.
כך מתאפשר לנו לשהות ולהכיל גם את מה שמורגש לנו כלא נעים או קשה.
וזו בעצם המשמעות של נוכחות – להיות מחוברים לרגע הזה ולאפשר לחוויה להיות כפי שהיא, מרגע לרגע.
מהכרית אל החיים
בתרגול הפורמלי אנחנו עוצרים לרגע את העיסוק בחיי היומיום ויוצרים זמן ומרחב שמוקדשים לתרגול. אנחנו מביאים אל התרגול את מה שפוגש אותנו בחיים, ואת מה שאנחנו מטפחים בו אנחנו לוקחים איתנו בחזרה אל חיי היומיום.
מיינדפולנס אינו טכניקה או תרגול נקודתי, אלא איכות של תשומת לב ודרך להיות ולחיות.